לא פשוט לעדכן את הבלוג הזה.
באופן כללי, אני לא כותב בקלות (ואני משלם על זה ביוקר במישורים מקצועיים יותר של חיי), והזמן והשקט לכתיבה לא נמצאים פה בשפע - תמיד יש משהו ללמוד, לעשות או מישהו לדבר איתו. הקוראים הנאמנים כבר עזרו לי למצוא טעויות בשמות או בהקלדה שנפלו עקב חוסר בהגהה ובבדיקה לפני הפרסום. עדכון יומי של הבלוג הוא יומרני, ולרכז חוויות של שבוע לפוסט אחד זה גם קשה מאוד. אני צריך להמשיך לחפש את דרך הזהב, ובעיקר לא להתעצל יותר מדי.
השבת היא זמן מאוד חגיגי - התכונה הורגשה כבר מאמצע השבוע. ביום חמישי בערב היתה סדנה של מוזיקה עם יהודה כ"ץ. אין כמו שירי שבת של קרליבך בשביל להכנס לאווירה של שבת. הקבוצה עברה שינוי מ"מתנגדים" שיושבים ולומדים כל היום, לחבורה של חסידים שרוקדים במעגלים (נפרדים).
יום שישי עבר בהכנות קדחתניות (אני הייתי אחראי על השניצלים. הכנסתי שניצלים של עופטוב לתנור של משפחה נחמדה שגרה לידנו), ואפילו הצלחתי למצוא זמן להשלים את הפרק השבועי של סרוגים (ההתנחלות של יפעת, "מעלה אלישע", צולמה בנופי פרת, יישוב שכן, כך שראינו את הנוף שנשקף מהחלון גם מהמחשב. כל מי שראה יודע ששווה לבא לבקר).
קיבלנו את השבת במצפה אורית, מול הנוף המדהים שבתמונה המצורפת, ואדי קלט. הרוח והחושך היוו אתגר מסויים, ובכל זאת הייתה תפילה מיוחדת.
ארוחות השבת לוו בשירים ובריקודים, משחקי חברה (הצלחתי, לראשונה בחיי, לגרום לכולם להאמין לשקר שלי במשחק משפטי האמת והשקר. הכנה נהדרת לקראת יום כיפור) וכמובן קצת קאנט בשביל המצב רוח.
אחרי השבת עוד היה לנו כוח לרוץ 8 ק"מ מסביב ליישוב, תוך כדי שיחה על פילוסופיה. איזה כיף.
חוץ מזה - העליתי סיכומים של שיעורים לרשת - אם מישהו רוצה להתעניין בחומר המקצועי.
