אני כבר מתרגל למקום. הימים עוברים בכיף, האווירה ממש טובה. עכשיו, בסוף היום, כשאני יושב עם הלפטופ בפרגולה שמחוץ לבית מדרש, כשהחבר'ה שרים עם גיטרה את "מקום לדאגה" על הדשא, הרוח נושבת כמו שקוראי הנאמנים בשפלה יכולים רק לדמיין ולהסתכל בערגה על המזגן, כשהעייפות מהיום מתחילה להשתלט עליי, אני מנסה להזכר מה עבר עלי היום.
(אחרי שלושת הימים הראשונים כתבתי במחברת שלי "פוסטים" על היום שעבר, אבל טרם הספיקותי לעלות אותם לאוויר..
השבוע התרשלתי ולא כתבתי. אני חושש שכבר לא אספיק לשחזר כמו שצריך את מה שעבר, אולי אנסה לדלות מזכרוני כשיהיה לי קצת זמן)
אני אתחיל דווקא מאתמול בערב, השיעור שחתם את היום, לפני סדר הלילה, היה חוג. היה ניתן לבחור אחד מבין מספר אפשרויות (מה שכנראה פגם באושר של רוב האנשים, ביחס לשיעור שהיה מוכתב, ללא בחירה של התלמידים...).
החוג שאני בחרתי היה מקהלה. היה ממש כיף. הייתי (כמעט) הגבר היחיד בקבוצה. אחת החוויות הנחמדות בעבורי כאן במדרשה היא שהסביבה היא ברובה נשית. האמת שאני לא מצליח להזכר בתקופה שבה הייתי בסביבה כזו. תמיד הייתי בחברות מאוד גבריות (בית ספר, צבא, אפילו בבה"ד 1 הייתי בפלוגה של בנים בלבד), וזה מרגיש שונה. קשה לי לשים את האצבע, אבל נדמה לי שחברה כזו דורשת קצת יותר רגישות ממה שאני רגיל. אני חושב שאחרי תקופה קצרה של הלם (מסתבר שאני בן אדם ביישן), אני מרגיש עכשיו יותר בטוח ובמקום גם מבחינה חברתית גם כאן.
היום התחיל בארוחת בוקר חגיגית לכבוד חבר'ה של שנה ב' של המכינה, לפני צבא, שהצטרפו לקמפוס שלנו. פנקיייק בבוקר זה כיף.
החצי הראשון של היום הוקדש ללימוד גמרא, שתופס יחסית חלק לא גדול מהלו"ז (בסה"כ שלוש שעות בשבוע) הסוגיה שאנחנו לומדים (מפרק הזהב במסכת בבא מציעא) עוסקת בהונאת דברים. על רגל אחת, היום ניסינו למצוא קו משותף לדוגמאות שהובאו ובכולם יש אלמנט של פגיעה, ושל רמייה, אם זו רמייה של מישהו אחר, או רמייה של עצמך. הסוגייה עוסקת בעיצומו של דיון על נושאים של כסף, מקח וממכר בדבר הרבה יותר רגיש, הכוח שיש לדיבור ותשומת הלב הנדרשת לגבי מה שנאמר..
בשיעור "חילוניות", של מיכה שלוי דיברנו על "פרה אדומה " של ברדיצ'בסקי. המסר של הסיפור (זהירות, ספוילר) הוא שהאדם, לדעת הסופר הוא בעצם "אדום" ויצרי, ולא צמחוני. וצריך לקחת את זה בחשבון. הדוגמא הפרובקטיבית משהו שעשה המרצה הוא להקריא עדויות של חיילים מהאינתפדה הראשונה - על איך המוסר נשל ואיך הם התעללו בערבים.
השיעור האחרון של היום הוקדש לסוגיית הגיור - פרופ' בני איש שלום דיבר על האתגר הלאומי שיש בסוגיית הגיור כיום, הפתרון ההלכתי - שלמרבה ההפתעה יכול להיות מאוד מקל וידידותי, ואחרי השיעור סיפר לנו על הבעיות שיש במערך הגיור היום, ועל הרעיונות שיש לו לבתי דין אלטרנטייבים לרבנות לצורך גיור. הפרופסור הוא ממובילי תוכנית "ייחוד ויעוד", וקורס נתיב. דיברתי איתו על זה שמפריע לי שהצבא מתעסק בדברים האלה. הטענות שלו היו שהמדינה - הממשלה, המועצה לביטחון לאומי וכו' החליטו שהצבא אחראי לביטחון בפרשנות המאוד רחבה, ושלדעתו לא נכון לשנות את זה כל עוד אין חלופה טובה - כלומר שמערכת החינוך תתפקד
חוץ מזה, במהלך היום קראתי לראשונה את (כמעט).כל ספר שמואל ב'. סופסוף ראיתי בגוף ראשון את הסיפורים על דוד המלך. אחלה ספר. אני חייב להשלים את התנ"ך מתישהו.
3 תגובות:
שמואל ב' הוא ספר מרתק. ביחד עם א', הוא מצייר דמות מורכבת ומסובכת של דוד המלך. הוא מאוד לא אידיאלי: קשה מאוד להסתכל עליו בתור המלך המושלם שנזכרים בו בנוסטלגיה בהמשך. לי היתה קשה בעיקר ההליכה עם יואב, והבגידה ביואב.
קראתי אותו לאחרונה, והבנתי משהו חדש. הוא היה בעצם ילד. הוא היה נלהב ומוקסם ואמיתי לחלוטין בכל רגע ורגע מחייו. הוא אף-פעם לא היה תככן, או אפילו אסטרטג. וזה מה שהיה כל-כך כובש בו, הסיבה שאף-אחד לא הצליח לעמוד בפניו. לא גברים, לא נשים, לא נביאים. אפילו לא אלוהים. לא יכולת לכעוס עליו: הוא היה מוחלט כששכב עם בת-שבע, ומוחלט כשהתחרט על כך. הוא היה כן לחלוטין כשנשבע אמונים לשאול, וכשנלחם בו, כשנכנע ליואב, כשכעס על יואב וכשרצה להרוג את יואב.
בקשר לחברה גברית, לא היית בתנועת נוער ?
הייתי בבני-עקיבא סניף בני-ברק, בחבריא א', לא מילא חלק משמעותי בחיי.
כנראה שלא נשארתי כשהתחיל להיות מעניין.
הוסף רשומת תגובה